איך מחליטים באיזו דרך לבחור?

איך לעזור לילדים לפתח בטחון עצמי – חלק ב'

כשהילדים שלי היו צעירים, אימצתי לי מנטרה שמובילה אותי מאז.
בעיני היא מאד חשובה ולכן סיימתי איתה את הפוסט הקודם בנושא.

 

איך לעזור לילדים לפתח בטחון עצמי - חלק ב'

המנטרה הזו היא חלק חשוב ועיקרי בדרך לעזור לילדים לבנות, לפתח ולשמור על הבטחון העצמי שלהם.

עם יד על הלב, כמה פעמים ביום אתן ממהרות לעזור להם ולעשות דברים במקומם בלי שבכלל ביקשו?

כשהם קטנטנים, אנחנו מנסות למנוע מהם ליפול כשהם רק מתחילים ללכת,
אנחנו מזיזות שולחנות ומפנות להם את הדרך ממכשולים.
מאכילות אותם גם כשהם כבר מסוגלים לאכול לבד.

כשהם נכנסים לגן, קשיי ההסתגלות הם יותר שלנו משלהם.
אנחנו לא מוצאות מנוח, משוחחות עם הגננת 5 פעמים ביום וגם עם הסייעת כי אולי
היא ראתה דברים אחרים.

כשהם עוברים לבית הספר, זה הופך למשרה מלאה עבורינו.
הם חוזרים הביתה, מוצפים, נסערים וכועסים על המורה שדיברה אליהם בכעס או הענישה בגלל שלא הכינו שיעורים,
נעלבו מהחברים שקבעו להיפגש ולא הזמינו אותם, כועסים על החבר הכי טוב שפתאום החליט להרביץ להם ועוד ועוד.
ולנו נשבר הלב.
אני זוכרת שבכל פעם כזאת, הרגשתי ממש מעיכה בבטן. כאילו מישהו הניח שם סלע ענק ואני לא מצליחה לנשום.
הדבר הראשון שעשיתי (אחרי החיבוק וההזדהות) הוא להתקשר למורה, לשוחח איתה ולבקש שתטפל בעניין.
זה נראה לי הכי הגיוני. לעזור ולגונן על הילד שלי.
כשהבן שלי היה בן 9 וחזר הביתה נסער ממשהו שהמורה עשתה ופגע בו מאד, הוא ביקש שאתקשר לשוחח איתה
ואז הבנתי את גודל הטעות.
הוא מרגיש אבוד בלי ההתערבות שלי ופשוט לא יודע להתמודד.

 

איך מחליטים באיזו דרך לבחור?
איך מחליטים באיזו דרך לבחור?


בגיל צעיר, הם שמחים ורוצים לקבל את העזרה שלנו כי הם לא ממש יודעים איך להתמודד בעצמם.

אך, ברגע שפתרנו עבורם את הבעיה, יצרנו בעיה חדשה, קשה יותר.
אנחנו מעודדים אותם לבחור בדרך הקלה. לפנות אלינו למצוא פתרון, עוד לפני שבכלל ניסו להתמודד לבד.


כשאנחנו מתערבות, לעיתים אפילו בלי שיבקשו עזרה אלא רק בגלל ששיתפו אותנו במצוקה שלהם,
אנחנו משדרות להם שאנחנו לא סומכות עליהם שידעו להתמודד לבד.
זה נשמע לנו מופרך, הרי כל מה שאנחנו רוצות זה שיהיו מאושרים. שיהיה להם טוב,
אז אנחנו קמות כמו אמא לביאה אמיתית ועוזרות להם.
מה שקורה בפועל זה שעזרנו להם, אבל במקביל גרמנו נזק גדול לבטחון העצמי שלהם.
בטחון עצמי בנוי גם על תחושת מסוגלות ועל היכולת להתמודד עם קשיים ומהמורות בדרך.

בגיל ההתבגרות, אחד הדברים הכי חשובים להם הוא – להיות עצמאים.
הם רוצים לא להזדקק לעזרה שלנו ההורים, הם רוצים להתמודד לבד בלי לשתף אותנו,
אבל אז הם מגלים שהם לא באמת יודעים להתמודד עם הסיטואציה או שהם חוששים להחליט מה לעשות,
וכל זה רק כי לא איפשרנו להם להתמודד כשהיו צעירים.
הרגע הזה, של התסכול שהם צריכים לפנות אלינו כדי שנפתור עבורם סיטואציה מסוימת –
זה בדיוק הרגע בו נפגע הבטחון העצמי שלהם.

תחשבו רגע על עצמכן, כשאתן מצליחות להתמודד עם בעיה לבד, בלי עזרה של אף אחד,
מה התחושה? איך אתן מרגישות?

איך לעזור לילדים לפתח בטחון עצמי - חלק ב'
♥ כשמתעוררים קושי או בעיה- זה המקום שלנו להביע הזדהות, לחבק, להקשיב, לתת את הבטחון שאנחנו פה עבורם
ולקחת בעצמנו נשימה עמוקה.
נכון, זה מורכב עבורינו אבל, לא תמיד אנחנו צריכים להביע את דעתינו.
יש פעמים שכל מה שהם צריכים זה מישהו שיקשיב להם. בלי לשפוט. בלי להעביר ביקורת.
לפעמים, הקצב שלהם שונה משלנו, נקודת המבט שונה, הם זקוקים לזמן להירגע, לתת לכעס להיחלש
וחשוב לתת להם מרווח נשימה ולא לדחוק בהם או לנסות למצוא עבורם פתרונות.

♥ אחרי ההזדהות והחיבוק, הכינו להם שייק טעים או כוס גלידה מפנקת ושבו איתם לשיחה רגועה.
זה לא מתפקידנו לשפוט אותם וגם אין צורך להנחות אותם מה לעשות או להגיד.
המסע הוא שלהם. אנחנו שם רק כדי להאיר להם את הדרך.
אפשר לשאול

"מה הפתרון לדעתך?"
"איך לדעתך אפשר לשנות את המצב?"
"מה את/ה מציע/ה לעשות?"

כשהם נתקלים בהתלבטות או קושי להחליט- אפשר לעזור בשאלות פתוחות-
"מה יעזור לך להחליט?"
"איך תרגיש אם תבחר ללכת בדרך X ואיך תרגיש אם תבחר ללכת בדרך Y?"
"מה ישמח אותך יותר?"

מהר מאד הם ואתם תגלו שהפתרון כבר נמצא בידיים שלהם, הם פשוט היו צריכים לשמוע את עצמם אומרים אותו.

♥ עודדו אותם לקיים תקשורת ישירה. לפנות למי שהקושי התעורר מולו (מורה, חבר/ה, הורה, אח/ות, מפקד/ת בצבא)
ולנהל שיחה מכבדת פנים מול פנים.
הדור הצעיר מתקשה לנהל תקשורת ישירה. זאת עובדה קשה אבל זאת המציאות שלנו.
הם מעדיפים לתקשר אחד עם השני דרך המקלדת, כשבאמצע יש חומות הגנה ואפשרות
לא להגיב ולא להתמודד.

♥ אחרי שעזרנו להם להתמודד עם סיטואציות מחיי היום יום, הגיע הזמן
לטפס עוד שלב בסולם העצמאות ובניית הבטחון העצמי.

כשיש סיטואציה מול אנשים מבוגרים מהם, קחו צעד אחורה ואפשרו להם לדבר עבור עצמם.
גם אם המבוגר פונה אליכם, גם אם הילד מביט בכם ומחכה שתפעלו, עימדו מאחוריו, אפשר להניח יד על הכתף
שאומרת "אני פה איתך" ותנו לו לדבר בלי התערבות שלכם:
– כשאתם הולכים איתם למשרד הפנים להוציא תעודת זהות ראשונה או דרכון
– כשהם רוצים לפתוח חשבון בבנק
– כשהם רוצים להתחיל ללמוד נהיגה
– כשהם צריכים לקבוע עם מורה שיעור פרטי
– כשהם חלילה חולים וצריכים להסביר לרופא מה יש להם

כשהם יצליחו להתמודד עם סיטואציות בעצמם, הם יתמלאו בתחושת גאווה ומסוגלות.
כשאנחנו עוזרות להם להבין שהם יכולים להתמודד עם הכל ולא תלויים בנו או באחרים,
אנחנו מכינות אותם לחיים האמיתיים ועוזרות להם גם לבנות ולבסס את הבטחון העצמי שלהם,
תארו לכן את האושר כשהם משתפים אתכם גם בהצלחות שלהם ולא רק בבעיות. כיף גדול.

5 מחשבות על “איך לעזור לילדים לפתח בטחון עצמי – חלק ב'”

  1. את כל כך צודקת…
    זה משהו שאני מתרגלת מעכשיו. אז הפוסט הזה ממש מחזק אותי. הבן שלי קטנצ'יק, עוד לא בן שנתיים, אבל למדתי ממנו שהוא לא תמיד רוצה את העזרה שלי. שהוא רוצה לנסות ולהצליח לבד. זה מרתק לראות את נסיונות והטקטיקות שהוא משתמש בהן. לפעמים אני שואלת אם הוא רוצה עזרה. זה קשור יותר לעצמאות ובטחון עצמי ותחושת מסוגלות. אבל זה מתחיל משם. בהמשך האתגרים יהיו שונים.
    אז שוב תודה על הפוסט. מאמצת את הגישה שלך.

    1. מעולה. כיף לשמוע שאת עובדת על זה מעכשיו. זה כ"כ חשוב ויתרום לו המון.
      תודה על המילים המחזקות 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נגישות