אנחנו פה להאיר להם את הדרך, אך לא לסלול אותה עבורם

 

איך לעזור לילדים לפתח בטחון עצמי 

שאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בקרב הורים.
כולם מנסים לפצח את השיטה שתעזור לילדים להיות בעלי בטחון עצמי, אולי בגלל שרבים מאיתנו
ההורים, חסרי בטחון והערכה עצמית?

קנאה היא רגש טבעי שקיים אצל כולנו, אבל אפשר להסתדר מצוין בלעדיו.
אני משתדלת ליישם את זה כערך חשוב בחיי וגם להעביר כמתנה למתבגרים שלי.
אתם תוהים מה לקנאה ולבטחון עצמי? עוד רגע תגלו.

לפעמים, אני בודקת עם עצמי- אני באמת לא מקנאה?
איך זה יכול להיות שאני לא מקנאה באחרים?
אולי זה טמון עמוק בפנים ואני מדחיקה?
בכל פעם עולה מחדש אותה תובנה – אני באמת לא מקנאה.

אני מודה, לא תמיד זה היה ככה.
כשהייתי ילדה קינאתי בכולם.
קינאתי בשכנה כי היה לה שיער ארוך וחלק כמו מקלות.
קינאתי בחברה שקיבלה מאיות בכל המבחנים בלי לשבת וללמוד בזמן שאני הייתי חורשת שעות.
קינאתי בשכנים שנסעו בכל שנה לאילת לחופשה משפחתית ואנחנו נסענו רק לקמפינג בכנרת.
בתיכון, קינאתי ביפה של השיכבה, השקפתי מהצד בעיניים דומעות איך כל הבנים הכי שווים מקרקרים סביבה.

נכון, קנאה היא רגש טבעי אבל לי, היא גרמה להיות ממורמרת.
היא גרמה לי לחוסר בטחון עצמי, לא הערכתי את עצמי כמספיק טובה ביחס לאחרים.
כל הזמן הרגשתי שלכולם יש יותר ממני.
יותר אהבה, יותר יופי, יותר כסף, יותר כיף.
כולם היו מאושרים ורק אני חוויתי תסכול רוב הזמן.

בשנת 1999 התרחשה התאונה ששינתה את חיינו (אפשר לקרוא עליה קצת פה)
ובמשך מספר שנים לא היה לי זמן לקנא באחרים.

הייתי שקועה בהישרדות והתמודדות עם עוד ועוד משברים, עם בירוקרטיה מתישה, עם לילות ללא שינה של האיש שנאנק
מכאבים כשאני בוכה בדממה לצידו מתוסכלת שאיני יכולה לעזור לו.

לא היה לי זמן או אנרגיה לקנא בחברה לעבודה שקיבלה קביעות, בחברים שקודמו בעבודה,
וגם לא בחברים שרכשו דירה חדשה.
למרות שהייתי במקום הכי נמוך, לא קינאתי באף אחד שהיה לו טוב,
פשוט כי הייתי שקועה כל כולי בלשקם את המשפחה שלנו.

אחרי מספר שנים, בשיחה עם חברה, הבנתי שאני לא מקנאה יותר באף אחד. לא כי יש לי הכל. להיפך.
המציאות קיבלה פרופורציות אחרות.
אם היה יום שלם שבו לא כאב לאיש שלי כלום, אמרנו תודה.
כל הצרות התגמדו להן וכאילו נעלמו.

עברו עוד כמה שנים וזה הפך להרגל מבורך. להודות על מה שיש.
גיליתי שאני גם מאד מרוצה ממה שיש.
ברור שאני רוצה יותר. אבל ברגעים קשים, כשאני מתוסכלת ממה שאין, אני מזכירה לעצמי שיכול להיות גרוע הרבה יותר.
אז אני לא מקנאה באחרים. כי ברור לי שלכל אחד יש את התיק שלו. ומה שנראה לנו על פני השטח, הוא לא תמיד המציאות.

איך לעזור לילדים לפתח בטחון עצמי - חלק א'

במינון הנכון, קנאה יכולה להיות רגש חיובי ומקדם, הצצה להצלחות של אחרים יכולה לדרבן להצלחה ולדחוף לעשייה.
עם זאת, כשמודדים את ההצלחה שלנו או במקרה הזה, של המתבגרים ביחס לאחרים,
כשמשווים בין העשייה שלהם לזאת של החברים, מעמידים אותם כל הזמן במבחן,
והתוצאה הישירה היא מחשבה שהם ראויים ומספיק טובים רק כשהם מצליחים יותר מאחרים. מה שלא נכון.

גם כשהילד שלנו מוצלח מאד, ההשוואה התמידית לאחרים משדרת לו שלא מקבלים אותו כמו שהוא.
שהוא לא מספיק טוב ביחס לאחרים, שלא משנה כמה הוא מתאמץ, זה לא מספיק.
השוואה לאחרים מובילה לקנאה מהסוג שפוגע בערך העצמי.

 

איך לעזור לילדים לפתח בטחון עצמי
אנחנו פה להאיר להם את הדרך, אך לא לסלול אותה עבורם

 

העצימו את היחודיות שלהם –
לכל ילד יש גוונים וצבעים שהוא מביא איתו ווהופכים אותו למה שהוא. יחיד ומיוחד. מופלא וקסום.
ישות שלמה בפני עצמה.
השוואה בינו לבין אחיו או בינו לבין אחרים- מערערת את עולמi וגורמת לi להרגיש שהוא פשוט לא מספיק טוב.
קבלו אותו ככה. כמו שהוא.

 עודדו אותם לחקור את הרצונות והצרכים שלהם –
כבר בגיל מאד צעיר, הילדים אוהבים שיש להם את אותם המשחקים שיש לאחרים, את אותה שמלה מסתובבת,
את הנעליים עם האורות המנצנצים, את הקלפים החדשים שיצאו.
אבל תחשבו על זה רגע, הם לא נולדים ככה. נכון?
אז איך זה קורה?
(רמז? הסוד כנראה טמון בנו ההורים)

בגיל ההתבגרות, השייכות לקבוצת השווים מאד חשובה והנושא תופס מקום מרכזי בחייהם.
יש מתבגרים שעבורם להיות כמו כולם הוא עניין קריטי. זה מגדיר את מי ומה שהם.

לכן, חשוב כבר מגיל צעיר לעודד אותם לבדוק עם עצמם את הצורך האמיתי של הדברים.
כשהם מבקשים בגד או טלפון סלולרי או מוצר שיש לאחרים (ל כ ו ל ם  יש. מכירים?)
כדאי לבדוק בשאלות מנחות האם הם באמת צריכים את זה?
מה יעשו עם המוצר? כיצד ישתמשו בו? האם הם לא מעדיפים משהו אחר שהם באמת צריכים?
אולי עדיף משהו שייחד אותם?

לעתים הם יגיעו למסקנה לגמרי בעצמם, הם לא באמת זקוקים לזה וביקשו רק בגלל שראו אצל החברים.
כשהם יודעים להסביר לעצמם ולך את הרציונל מאחורי הרכישה – אפשר לרכוש.

בגיל ההתבגרות, כשהם מבקשים סמלי סטטוס יוקרתיים כי יש לאחרים והם רוצים להיות כמו כולם,
אפשר להחליט שמחצית מהעלות תשולם מכיסם (מדמי הכיס או מעבודה בחופשים).

 התמקדו בילד שלכם –
כשהילד חוזר מביה"ס ומספר על הציון שקיבל במבחן ובאותה נשימה "מרגיע" אותך שכ ו ל ם  קיבלו כאלה ציונים,
אין טעם להתעניין בציונים שקיבלו החברים, הרי זה לא יקדם את הידע שלו ולא ישפר את הציונים.
זה כן יוביל לחוסר הערכה עצמית וירידה בבטחון שאתם אוהבים אותו תמיד, גם אם קיבל ציון לא כ"כ טוב.

אפשר לומר – "בוא נתמקד רגע במבחן שלך"

אם הציון נמוך, אפשר להציע לבדוק את הטעויות ולתקן את המבחן.
אנחנו לא מתמקדים בציון, אלא במבחן ובשיפור הידע.

זה יפחית את הלחץ ובמשך הזמן הם יפנימו שאנחנו לא משווים אותם לאחרים.

♥ כדי לגדל ילדים עם בטחון עצמי, חשוב להבין שתפקידנו כהורים הוא להדריך ילדינו במסע האישי שלהם.
אנחנו פה להאיר להם את הדרך, לא לצעוד בה במקומם וגם לא לסלול אותה עבורם.
אנחנו יכולים לתת להם את הכלים וללמד אותם להשתמש בהם בדרכם.
אל לנו לנסות לתקן אותם או לנסות להגשים דרכם את החלום שלנו.
תנו להם את זכות הבחירה לחלום ולהגשים את החלומות שלהם.

איך לעזור לילדים לפתח בטחון עצמי אשמח לשמוע מה התובנות שלך מהפוסט? מה מיושם אצלך בבית?

אהבת את הפוסט? בקרוב אפרסם את החלק השני.
אם חשוב לך לא לפספס אותו, ניתן להשאיר פרטים בטופס והפוסט ישלח ישירות אליך למייל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

נגישות