בא לי לצרוח. די! אני מותשת. אני סחוטה. החיים הם לא פיקניק. ילדים זה לא תמיד שמחה. מה חשבתי לעצמי? ולמה אף אחד לא סיפר לי? כולם דורשים כל הזמן. דורשים זמן, אהבה ותשומת לב, דורשים יחס ופינוקים ועוד לא דיברנו על כמויות האוכל שהם צורכים וכמויות הכלים והכביסה שהם מייצרים. ומה איתי? מוכר? אפשר להשלים עם זה ולהמשיך לסבול ולקטר ולכעוס ולצרוח על כולם ולחפש כל הזדמנות לברוח מהבית למסע שופינג או לחופשה. כך חייתי את חיי בעבר ואני מודה (לעצמי) שבחרתי אחרת. כבר מס' שנים זאת לא ההתנהלות שלי, זה לא השיח הפנימי שלי. אני משוחררת מרגשות אשם, כעס ועצבים וקו האושר שלי נע על ציר "הכי טוב שאפשר".   יום הולדת שמח יפית גרוברג  

יום ההולדת שלי

הוא יום חופש,יום של פינוק והנאה. הוא לא יום של חשבון נפש עבורי. אני לא עושה סקירה של השנה שחלפה וגם לא רשימת החלטות לשנה הבאה. אחרי התהליך שעברתי עם עצמי, היום הזה הפך להיות נטו היום שבו אני חוגגת את קיומי. אני נהנית מכל רגע ולא מקדישה מחשבה לאן הגעתי ומה עשיתי עד עכשיו. חוגגת משוחררת ובלי אבן כבדה שחרוט עליה החותם אותו אשאיר בעולם. תשאלו – מה? הכל דבש? אז זהו, שלא. יש ימים שאני מוצאת את עצמי מתלוננת ומקטרת. ימים שהפחדים משתלטים עלי וגורמים לי לקפוא במקום בלי יכולת לחשוב אפילו איך אני יכולה להתקדם רק צעד אחד. צעד קדימה או אפילו רק צעד לימין, צעד לשמאל – העיקר לזוז מהמקום של הפחד שמשתק כל שריר ושריר בגופי. יש ימים שאני מלאה בכעס על העולם ויש ימים שאני רק רוצה להישאר מתחת לשמיכה, בלי לשמוע אף אחד, בלי לדבר, בלי להכיל, בלי להעניק מעצמי ובלי לקלוט מהסביבה. אבל, מאז שהחלטתי שמותר לי  – העוצמות השתנו. אני מאפשרת לעצמי להיות ברגע, בלי הלקאה עצמית, בלי רגשות אשם, לא ממהרת לשום מקום, לא מדחיקה את הרגש לפינה חשוכה. אני בוחרת להתמודד באותו רגע שאני מזהה את הרגש, בין אם זה כעס או תסכול, עייפות או אכזבה וגם שמחה ואהבה – כל רגש מותר ואפשרי. לכל רגש מגיעה תשומת הלב שלו. אני עוצרת, בודקת עם עצמי מה אני בעצם מרגישה, שואלת את עצמי למה ומאיפה זה נובע? ומאפשרת לרגש להיות. אני לא נכנסת ללופ של מחשבות סביב העניין. פשוט מסכימה להרגיש. גיליתי שאם אני לא נאבקת, לא מרגישה אשמה, לא כועסת על עצמי ולא מנסה להסתיר, מהר מאד הפלונטר משתחרר ואני מרגישה הקלה. אני מגיעה ליום ההולדת רגועה ושלווה, לא מרגישה שחייבת לפצות את עצמי על ימים מתישים, עמוסים בשיגרה לא מהנה. אני מקפידה לעשות במהלך כל השנה גם דברים מהנים, כייפים, ספונטנים ושוברי שיגרה. אני מזכירה לעצמי לקחת לי רגעים של פסק זמן, לחבק הזדמנויות ושפע שזורם אלי ולחיות את החיים בפרופורציות הנכונות. נכון, יש דברים שאני לא רוצה לעשות ופחות נהנית מהם, אבל למדתי לשלב בהם רגעים של הנאה ולייצר לעצמי את התדר הנכון בעשייה כדי שהם פחות יעיקו עלי. יום הולדת שמח יפית גרוברג

קו האושר

כן, גם בימים פחות טובים, אני עדיין יכולה להעיד על עצמי בכנות שאני מאושרת. איך אני עושה את זה? איך אני מסתובבת עם תחושת אושר פנימית בלי קשר לנסיבות? אנשים תופסים את מושג האושר בדרכם, עם זאת, הרוב נחלקים לשני קווי אושר עיקריים- אלה שקו האושר שלהם נע על ציר ה"המצב סביר" ואלה שקו האושר שלהם נע על ציר "הכי טוב שאפשר" וזאת קלישאה לעוסה אבל כן, בסופו של דבר, יש לנו אפשרות לבחור את קו האושר שלנו. כשהסבל נסבל ובוחרים ב"המצב סביר", בעצם מתפשרים על האושר שלנו ומתוך החשש שטוב יותר מהסביר שכבר קיים לא יגיע, נאחזים במה שעובד, גם אם הוא רק סביר. בחירה ב"הכי טוב שאפשר" מגיעה בד"כ כשאנחנו נמצאים במצב של סבל, במשבר או במצב שאין לנו כלום, אז אנחנו מוכנים לקחת סיכונים, בעיקר כי מבינים שאין לנו מה להפסיד, את ה"סביר" כבר יש לנו. בכנות, זה לא באמת מספק לנו את מה שאנחנו רוצים. זה לא גורם לנו אושר והמחיר כבד. אני מאמינה שלא צריך להגיע לנקודת שפל כדי לבחור ב"הכי טוב שאפשר".

יש לי יום הולדת ואני מעניקה לך מתנה

אני מזמינה אותך לבחור לחיות בקו האושר "הכי טוב שאפשר" וכדי לעזור לך ליישם קבלי תרגיל מתנה באהבה גדולה לכבוד יום ההולדת שלי – הגדירי לעצמך מה את רוצה שיהיה שם, בקו האושר שלך ואז – יום הולדת שמח יפית גרוברג כיתבי לך על דף את כל התשובות ושימרי בהישג יד. חשוב לזכור- גם אם לרגע סוטים מהדרך, לא קרה כלום, תמיד אפשר לחזור לשביל המרכזי. מאחלת לי ולכן לחיות תמיד על קו האושר הכי טוב שאפשר להתעלם מרעשים חיצוניים להתנקות משיפוט וביקורת להתמלא אינסוף אהבה עצמית להיות מוקפת בטוב ושמחה ולפזר סביב רסיסים של אהבת חינם ♥
נגישות